החלטה בתיק בש"א 160016/06

בפני בקשתו של מר ניסים (ניקו) דוידוב (להלן - המבקש) לביטול פסק דין שניתן בהעדרו ביום 23.3.06 בת"א 42183/04 (אחד מתוך שלושה תיקים שאוחדו באותו ענין).

הרקע

שלוש התביעות שאוחדו ענינן נזקים שנגרמו לצדדים עקב שריפה, שפרצה בדירה, הנמצאת בבנין, שכולו בבעלותו של המבקש. בדירה התגוררו ה"ה עמית קראוס ורן בר יוסף (להלן - השוכרים), חברים בקהילה השיקומית "בית שלו", בניהולה של הגב' נאוה גת, אשר חתמה כערבה לחוזה השכירות של קראוס ובר יוסף (להלן יכונו שלושת אלה יחד - המשיבים) עם המבקש. הצדדים הגישו תביעות הדדיות, המשיבים נגד הבעלים (להחזר דמי השכירות, ששולמו מראש לתקופה שנקטעה באיבה, עקב שריפת הדירה) והבעלים נגד המשיבים (בשל הנזקים שנגרמו לדירה ולתכולתה עקב השריפה, לה - הוא טוען - היו אחראים השוכרים). התיק נקבע לדיון הוכחות (ראשון ואחרון) ליום 23.3.06.

הדיון ופסק הדין

ביום הדיון התייצבה עו"ד שני זמיר בשם המבקש, וביקשה להשתחרר מייצוגו, מאחר שלטענתה - אין לה עוד קשר עם המבקש, שאינו עונה לפניותיה. לדבריה, שבועות ספורים לפני הדיון היא פגשה את המבקש באקראי, הזכירה לו את מועד הדיון בתיק זה וגם בתיק נוסף, וכן הזכירה לו כי עליו לשלם את המחצית השניה של האגרה. לדבריה, המבקש אמר לה שהיה חודש וחצי בארה"ב, כי הוא מתכוון לסגור עסקיו ולהגר לחו"ל.

בשלב ראשון בדיון, שמעתי את העדויות מטעם המשיבים ונתתי פסק דין בתביעתו של המבקש (הוא פסק הדין שביטולו מתבקש כאן), בהעדרו. בפסק הדין דחיתי את התביעה וחייבתי את התובע, המבקש דנן,  בהוצאות, וזאת - מכח סמכותי לפי תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנות).

בשלב שני שיחררתי את עו"ד זמיר מייצוגו של המבקש. באותו מעמד לא נתתי פסק דין בתביעות של המשיבים נגד המבקש, וקבעתי, כי אף שהמשיבים זכאים לפסק דין בהעדר התייצבות מכח תקנה 157 לתקנות, אתן למבקש שהות של 21 יום להגיב לענין שיחרורה של עו"ד זמיר מהייצוג ולהסביר את סיבת אי התייצבותו, מבלי שיהיה בשהות הניתנת כדי לפגוע בסמכותי - לאחר קבלת תגובתו - ליתן פסק דין מכח תקנה 157 לתקנות.

הבקשה, תגובת המשיבים ותשובת המבקש

בפני כעת בקשה לביטול פסק הדין בת"א 42183/04. במסגרתה יש אמנם התייחסות המבקש לסיבת אי התייצבותו לדיון (אליה אתייחס להלן), וזאת כבסיס לבקשת הביטול, אך אין בה (או בתשובתו של המבקש לתגובת המשיבים) מילה לענין שחרור עו"ד זמיר מייצוג, ואין התייחסות לשהות שנתתי למבקש, כדי להתייחס לענין מתן פסק דין בתביעה של המשיבים כנגדו. זאת, למרות שבתגובת המשיבים לבקשתו שבו ועוררו את בקשתם לקבל פסק דין נגדו, על פי החלטתי מיום 23.3.06.

לטענת המבקש, הוא נמצא בארץ, הוא פתח חנות חדשה בת"א, הוא ממשיך לראות בארץ את מרכז ניהול חייו ואין בכוונתו להגר מהארץ. לדבריו, לא ידע על מועד הדיון ולא ידע שמחובתו להתייצב אליו. הוא שכר שירותי עו"ד, שילם לה את שכר טרחתה ומרגע זה סבר כי הענין מתנהל על פי יפוי הכח שנתן לה. לא הגיוני, אומר המבקש, כי לאחר שעשה את כל הנדרש עד כה, לרבות הגשת תצהיריו והתייצבות לדיונים קודמים, לרבות תשלום מחצית האגרה ושכ"ט עו"ד, יזנח לפתע את תביעתו דווקא עתה, כה קרוב לסיום ההליך. עוד טוען המבקש, כי סיכויי הגנתו טובים (יש להניח כי התכוון לומר סיכויי תביעתו, שכן בתיק בו ניתן פסק הדין הוא דווקא התובע), כעולה מתצהיריו, ולכך יש לתת משקל גדול יותר מאשר לשאלת הסיבה לאי התייצבותו.

לטענת המשיבים, המבקש אינו מתמודד ישירות עם הצהרתה המפורשת והמפורטת של באת כוחו, שניתנה בדיון, לפיה היא הודיעה לו על מועד הדיון, על חובתו להתייצב ועל חובתו לשלם את המחצית השניה של האגרה. ההתמודדות היחידה היא בדברי המבקש, כי הנתק בינו לבין באת כוחו היה של ימים ספורים, או שבוע, בלבד. המשיבים מציינים, כי דברי המבקש סותרים את עצמם - אם לא ידע על מועד הדיון, מדוע הוא טוען שלא ידע שמחובתו להתייצב? בנוסף, טוענים המשיבים, אם ידע שחובתו להתייצב לישיבות קד"מ, כיצד יכול לטעון שלא ידע כי עליו להתייצב לישיבת הוכחות? לענין סיכויי הצלחת תביעתו של המבקש טוענים המשיבים, כי התביעה, שהוגשה ביום 2.6.04, נולדה כולה כדי להדוף את תביעות המשיבים, שהוגשו תחילה בבית המשפט לתביעות קטנות ביום 4.2.04. אין לו חוות דעת לענין שווי הציוד, שבגינו נדרש הפיצוי, וסיכויי הצלחתו נמוכים.

דיון והכרעה

בבוא בית המשפט לשקול ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו לבחון שתי שאלות: מהי הסיבה לאי התייצבותו של המבקש ומהם סיכויי הצלחתו, אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמוד 281, מהדורה שביעית, 2003) (להלן - גורן).

עיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים ובתשובת המבקש לתגובת המשיבים.

טעמי אי התייצבותו של המבקש לדיון: אני מעדיפה את הצהרת ב"כ המבקש, עו"ד זמיר, שניתנה בפירוט בדיון בפני, לפרוטוקול, לענין העובדה שהיא הודיעה למבקש על מועד הדיון ועל חובתו להתייצב ולהשלים את תשלום המחצית השניה של האגרה, על פני האמור בתצהיר המבקש. המבקש סותר עצמו בדבריו בסעיף 1 לתצהירו, לפיהם - מצד אחד - לא ידע על הדיון, אך מצד שני - לא ידע שמחובתו להתייצב לאותו דיון. גם לא ברור מה הכוונה בסעיף 2 לתצהיר "שכרתי שירותי עו"ד, שילמתי לה את שכר טרחתה, ובטוח הייתי כי העניין מאותה נקודת זמן מתנהל על פי יפוי הכח אשר ניתן לה". האם על פי יפוי הכח הוא אינו צריך להתייצב לדיון הוכחות, בו הוא העד היחיד מטעמו? המבקש אינו מתייחס באופן ישיר להצהרת עו"ד זמיר, כי מסרה לו את מועד הדיון וכי עליו להתייצב, אינו טוען שאמרה דברים לא נכונים ואינו מציע הסבר מדוע תאמר באת כוחו דברים מפורשים שאינם נכונים. הוא רק טוען אחרת - כי לא ידע על מועד הדיון ועל חובתו להתייצב. לפיכך, אינני מקבלת את דבריו, כי לא ידע על הדיון, ואין בפני טעם כלשהוא - ודאי לא טעם מספיק - לאי התייצבותו.

סיכויי תביעתו של המבקש: קראתי את תצהירי העדות הראשית של הצדדים וגם שמעתי הצהרת המשיבים ועדה מטעמם על נכונות האמור בתצהיריהם. לב"כ המבקש לא היו שאלות בחקירה נגדית. הצלחת תביעתו של המבקש תלויה בכך שיוכח ששוכרי הדירה היו אחראים לפרוץ השריפה. לטענת המבקש (סעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית), השוכרים עישנו נרגילה, אשר היתה כפי הנראה הגורם לשריפה. במקרה של אש בדירה בה גרו השוכרים (בה הם היו "תופשי המקרקעין", בלשון סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]), הנטל הוא עליהם להוכיח שלא התרשלו. המשיבים הביאו בין ראיותיהם את תצהירה של בת הרשקוביץ', לפיה הנרגילה (אותה היא העניקה במתנה לשוכרים) לא היתה שמישה, כיוון שהיה חסר בה חלק. בנוסף - היא ראתה את הנרגילה עומדת על אדן החלון לאחר השריפה, שכן היתה בין החפצים שלא ניזוקו בשריפה. לאור זאת, על אף העברת הנטל לשכמם של המשיבים להראות שלא התרשלו, הרי שכבר לנוכח העדויות שהובאו מטעמם בנושא מקור השריפה, לרבות תצהירה של בת הרשקוביץ', נראה לי שטובים סיכוייהם להוכיח הגנתם מסיכויי התובע (שלא צירף כל ראיה לענין הסיבה לפרוץ השריפה) להוכיח תביעתו. זאת, מבלי להתייחס כלל לשאלת יכולתו של המבקש להוכיח את הנזק, נקודה אליה התייחס ב"כ המשיבים בתגובתו לבקשת ביטול פסק הדין.

סיכומו של דבר , מאחר שלא מצאתי טעם מספיק לאי התייצבותו של המבקש לדיון (כלומר - המשקל שניתן ליחס לשיקול זה הוא אפסי), ומאחר שאינני יכולה לומר שסיכויי הצלחתו להוכיח תביעתו טובים, ודאי לא במידה הנחוצה לאיזון המשקל האפסי שיחסתי לסיבת אי ההתייצבות, בלשונו של גורן לעיל, הרי שדין בקשתו להדחות ופסק הדין יוותר על כנו.

בנסיבות הענין ולפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות בבקשה זו.

פסקי דין בת"א 46692/04 ובת"א 46704/04

מאחר שהמבקש לא ניצל כלל את השהות שנתתי לו להתייחס לשאלת מתן פסק דין נגדו גם בתביעות המשיבים נגדו, בת"א 46692/04 ובת"א 46704/04, ולא הגיב לענין, וחלפו 21 הימים שקצבתי לו לענין זה, הרי שאינני מוצאת כל טעם להמשיך ולהשהות את מתן פסקי הדין בתיקים הללו. מדובר בפסקי דין שהמשיבים היו זכאים לקבלם כבר ביום 23.3.06 ועל כן אני אתן אותם כעת.

ניתנה היום ט' באייר, תשס"ו (7 במאי 2006) בהעדר הצדדים.

מיכל  ברק-נבו,  שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: